הסיפור הבא הפך עם השנים לאגדה (אמיתית בהחלט)... היה הייתי בחורה צעירה, חסרת זיקה למטבח בכלל ובישול בפרט, אם כי לאכול תמיד אהבתי :-)
אמי (ההיפך הגמור ממני כמובן) בכל אותן פעמים שהייאוש אחז בה למראה ביתה חסרת כישרון הבישול... נהגה להפטיר לעברי באיום: "חכי חכי! יום אחד לא תהיה לך ברירה!!! תפגשי בחור, ואת אפילו לא יודעת להכין חביתה!!!"...
וכמו באגדות, יום אחד אכן הופיע הבחור, שבמקרה או שלא במקרה היה בשלן מלידה, וביקש מהורי את ידי בעודו מגיש להם "מוקקת סרטנים" שהכין בהשראת "דונה פלור נשואה לשניים" של זורז' אמאדו, בימים שבהם גם קרם קוקוס אי אפשר היה להשיג בארץ. טוב, כמובן שהם הסכימו (ברור, המנה היתה טעימה מאוד, והי, הוא גם יודע לבשל!)...
רק אחרי שיצאתי מהבית התחלתי להתיידד עם המטבח: באותה תקופה, הייתי בעיצומה של חקירת עולם ההנבטות, בעקבות מפגש עם המרפא הותיק מרדכי הוכברג ולא היתה קטנייה דגן וזרע שלא ניסיתי להנביט.
אחרי נסיונות ההנבטות עברתי להתנסות באפייה, עם קמח רגיל ועם קמח מלא, עם ובלי שמרים (אולי בגלל שלא הייתה לי שום זיקה לא ידעתי שיש כאלה שמפחדים משמרים, ויש כאלה ש"לא אופות"). באותה תקופה החלו לצאת לאור ספרי הבישול של ישראל אהרוני (שבעיקר אהבתי לקרוא) וממנו למדתי להכין כל מיני מאכלים ותבשילים וגם פיליס גלזר הוציאה לאור את ספר הבישול הצמחוני שרבים ממתכוניו כיכבו אצלנו בבית.
כך שהסיפור שלי עם המטבח מתחלק לשניים: ראשית, בסופו של דבר היה עלי ללמוד לבשל, כי גם כשמניקים זה לא לנצח והילדים התברכו בתיאבון ואבא היה עד הערב בעבודה.
ושנית, במקביל לגילוי המטבח הייתי סטודנטית לרפואה סינית ונחשפתי למגוון שיטות תזונה. כל גילוי המשיך לתקופת התנסות (ועימי כל בני הבית כמובן). כך עברנו דרך שיטת קינגסטון, צמחונות וטבעונות בחלק מהימים בשבוע, אימצנו את עקרונות התזונה הסינית, וגם ניסינו להיות מקרוביוטים למשך מספר חודשים. על התזונה המקרוביוטית אתם מוזמנים לקרוא את המאמר שכתבה עמיתתי סבטה ז'לסקו כאן.
עם השנים מצאנו פחות או יותר את האיזון בין כל השיטות הללו והמטבח הביתי שלנו התחשב בעונות השנה, ובצרכים המגוונים שלנו כמשפחה (שלכל אחד מחברייה יש את הצרכים שלו), חלק מהתבשילים נשארו איתנו לעיתים למשך שנים וחלק לא. אך תמיד כשהיה נדמה לי שהגענו לאיזה סטטוס קוו עם התפריט המשפחתי שלנו, כמובן שהתבדיתי, כי בדיוק יצאה בשורה חדשה בדמות גישת תזונה מדוייקת ומשוכללת ומתאימה יותר לאדם ו... בתור מטפלת הרגשתי שמחובתי לנסות בעצמי ולבדוק הכצעקתה? (ככה למשל הצטרף אלינו לשיש לפני 4 שנים הבלנדר, כשהוספנו לתפריט האביב והקיץ שלנו את השייקים הירוקים). בשלב הזה הילדים כבר הפכו לבחורים עם תפריט אישי יחסית מגובש והשייקים למשל פחות דיברו אליהם :-)
לפני שנתיים פגשתי בספרו של ג'ושוע רוזנטל ("התזונה האינטגרטיבית") שעשה לי "סדר" בראש, ג'ושוע עצמו עבר והתנסה בשיטות תזונה שונות, היה מקרוביוט במשך שנים ואף לימד במכון של מיצ'יו קוצ'י (שהיה תלמידו של ג'ורג' אוסאווה שנחשב לאבי המקרוביוטיקה). שנים של חקירה הובילו את ג'ושוע להבין את מקומו של המזון במכלול חייו של האדם, למה אנשים נמשכים לטעמים מסויימים? מהי התזונה האידאלית המתאימה לאדם המסויים? (ובעיקר אהבתי את גילוי הלב שלו בנוגע לגלידה האהובה עליו, "צ'רי גרסייה" של בן אנד ג'ריס). על התזונה האינטגרטיבית אני מזמינה אתכם לקרוא את המאמר הבא שאפרת אברמסון עמיתתי כתבה.
מתוך הבנה זו, עד כמה התזונה שלנו אישית, ייחודית, משתנה בהתאם לצרכינו השונים במהלך החיים אני לומדת להמשיך ולשמור על ראש פתוח! ועם הראש הזה ניגשתי לפני קצת יותר משנה לקרוא את "הסוד הקדמוני" של דעאל שלו, שכותב על תזונת האדם הקדמון ("פליאו") ואיך אנחנו יכולים לשמור על עקרונותייה בעולם המודרני שאנחנו חלק ממנו (למעשה, קיבלתי את הספר ממטופלת שביקשה ממני לומר לה מה דעתי עליו?).
בעקבות הקריאה, שמכילה גם תכנים שסותרים לחלוטין דברים שלמדתי, החלטנו לנסות בעצמנו ובנתיים אנחנו שמחים ומרוצים מההתנסות. הורדנו לגמרי מהתפריט דגנים וקטניות, והוספנו קצת יותר חלבון מן החי ואת כל השינוי הזה אנחנו בוחנים על רקע הצרכים האישיים שלנו היום כשאנחנו עושים פעילות גופנית כמעט כל יום. על תזונת האדם הקדמון תוכלו לקרוא כאן.
אחרי כמעט 30 שנה של טיול בעולמות התזונה השונים, אני מוצאת את עצמי אוכלת קרוב למקורותי, שהרי המטבח של אימי היה מגוון מאוד והכיל בעיקרו "אוכל אמיתי" (שהיא נהגה לבשל מדי יום, עד עצם היום הזה). אני משתדלת לשמור על גיוון ושילוב של מוצרים שלא בהכרח גדלתי עליהם (כמו למשל אצות ים, זרעי צ'יה, אבקת מאקה ועוד... :-) ובעיקר לשמור על קשב לצרכיי המשתנים עם השנים.
אז בואו נבשל ביחד, יהיה טעים!
אז בואו נבשל ביחד, יהיה טעים!
